העיר הפרמטרית - תכנון Down-Top

מיקום: יפו, ישראל.

​

מהות הפרוייקט היא שימוש בדרך חשיבה פרמטרית, והטמעתה בתכנון אדריכלי. התכנון הפרמטרי מונע מפרמטרים משתנים - המעצבים בעצמם את פיזיות הפרוייקט וצורתו. זאת בשונה מדרך תכנונית של Top-Down, בה האדריכל מתכנן את הפרוייקט לפי קווי המחשבה האישיים שלו. בפרוייקט, פיתחתי בשיתוף פעולה עם אלכסיי סניצקין, כלי פרמטרי לחיזוי התפתחות עתידית עירונית. הניתוח מתבסס על מעבר בין שלושה קני מידה ופיתוח עירוני מתוך השילוב ביניהם.

​

יפו העתיקה מקיימת מערכת קשרים בין אזורים אורבניים בנויים לאזורים פתוחים. קיימות בה נקודות אטרקטיביות המחוברות וקשורות זו לזו במרחקים ספציפיים – ובכך היא מאפשרות תנועה רגלית ממוקד עניין אחד למוקד עניין אחר. בניגוד להמשכיות בתוך העיר העתיקה עצמה – כלפי חוץ היא מנותקת ומסוגרת משאר העיר.

בניגוד ליפו, ניתן לראות בערים אחרות בעולם דוגמא לפירוס רציף של מוקדי עניין לאורך צירים מרכזיים. בונקובר למשל – אחוז זהה של מקומות אטרקטיביים, מפורס בצורה מרחבית פתוחה ועירונית – שאינה מרוכזת רק לאזור אחד. הפירוס מאפשר לאוכלוסיה מקומית לחיות לצד אתרים תיירותיים בלי שצד אחד יפגע באחר

​

מעבר לצירים ההסטוריים הידועים של יפו, קיימים בה מסלולים רבים בעלי פוטנציאל בלתי ממומש. מסלולים אלו יכולים לתרום לפיתוח העירוני ולפירוס מוקדי העניין ביפו. בעזרת הבנת מערכת התנועה הקיימת ומציאת נקודות לא מפותחות, ניתן לצקת תוכן רלוונטי של מוקדי עניין לאורך ציר – ובכך לאפשר פיתוח אזורי חדש.

הצירים החדשים מתהווים בין שטחים פתוחים לבין אזורי מעבר עירוניים. בעזרת תכנון פרוגרמטי נכון ניתן למשוך את הריכוזיות מתוך העיר העתיקה החוצה – לעבר אזורים חדשים שלא קיבלו הכרה בעבר, וכך לאפשר התפתחות מפורסת ואחידה של העיר.